עובדות מהמרתף: היין של ביבי והבית המשוגע
ביבי גראץ הוא כוכב יין עולמי. תוך זמן קצר יחסית מאז שייסד את היקב שלו בטירה המשקיפה אל העיר פירנצה הפכו היינות שהוא מייצר לאייקונים בינלאומיים שנמכרים בחנויות היין ובמסעדות הנחשבות בעולם. על האיש, היינות ועל הקשר הישראלי בכתבה הבאה
באופן רשמי החל גראץ לייצר יין רק בשנת 2000. 6 שנים בלבד מאוחר יותר כבר זכה יין הדגל שלו, "טסטמאטה", לציון 98 (!) במגזין היין הבינלאומי החשוב Wine Spectator, הישג השמור לגדולים והנחשבים ביותר. תעוזה, "חוצפה" (ישראלית?) ואולי גם קצת מזל העניקו תוך זמן קצר ליינות של ביבי גראץ תהילה עולמית. אבל זוהי בעיקר הליכה בדרך מאוד אישית, מיוחדת ועקשנית. אלו הם יינות מרתקים, ייחודיים ומאוד אישיים שמשקפים את האדם שייצר אותם לא פחות מאת המקום בו נוצרו.
הקשר הישראלי
מי שמבקר באחוזה בה מתגוררת משפחת גראץ בטוסקנה, בה נמצא גם היקב, לא יכול שלא לשפשף את העיניים בהתפעלות. שער ברזל ענק וישן מוביל מהכביש הצר אל תוך שטחה העצום של טירה היסטורית עתיקה המשקיפה על העיר פירנצה. על גבי הגבעות שמסביב נטועים חלק מהכרמים המשמשים את היקב.
סיפור החיים המשפחתי מפתיע לא פחות. היינץ גראץ, סבו של ביבי, היה שותפם של מאיר דיזנגוף ומאיר אריסון (אביו של תד אריסון) בחברת הספנות שהקימו בארץ ישראל. על פי ההסכם ביניהם, עם פטירתו עבר חלקו של כל אחד מהם לשותפים הנותרים. כך מצא עצמו גראץ הבעלים היחידי של אחת החברות המצליחות בארץ. אחרי שנמכרה למתחרה הממשלתית "צים", ואחרי עוד כמה "סקנדלים" כהגדרתו של ביבי, נסע היינץ להירגע קצת בטוסקנה, התלהב מהטירה שהיתה בעברה בבעלות משפחת מדיצי ורכש אותה. את שארית חייו חילק בין טוסקנה לישראל. בנו גדעון גראץ (אביו של ביבי) למד אומנות בפירנצה הסמוכה והפך לפסל בינלאומי מוערך. עבודותיו מוצגות ברחבי העולם (בין היתר גם בישראל).
ביבי גראץ
היקב
ביבי, שנולד בפירנצה, אינו בוגר תואר בייננות ולא מגיע ממשפחה בעלת רקע ביצור יין. הוא המשיך את דרכו של אביו ולמד אומנות בפירנצה. הענבים שגדלו בשטחי האחוזה נמכרו ליצרנים מקומיים ושם פחות או יותר זה נגמר, לא התחלה פשוטה באזור כמו טוסקנה בו יקבים בני 100 שנים ויותר אינם מחזה נדיר. "לא הייתי חלק מהברנז'ה" מספר ביבי, "ובתחילת הדרך אף אחד כאן לא לקח אותי עדיין ברצינות". אבל הוא הביא משהו אחר, רוח רעננה, הרבה תעוזה ובעיקר הרבה מאוד תשוקה לעניין. את הכינוי ביבי, אגב, קיבל עוד בילדותו. שמו האמיתי הוא דן.
ביבי מתייחס ליין שלו כאל יצירת אמנות. אחרי 10 שנים של נסיונות (שכללו לדבריו גם לא מעט כישלונות) החל לייצר בצורה מסחרית בשנת 2000. לצורך כך שכר יועץ בעל שם באיטליה ואיתר כמה כרמים בוגרים למדי בהם נטועים בעיקר ענבי סנג'יובזה. היקב, כמו האישיות הכובשת של ביבי, שומר על פשטות מתריסה. אין כאן מרכז מבקרים נוצץ ומזמין, אין מרתפים מצוחצחים וכדי לבקר עליך להיות אורח של ביבי עצמו שמתגורר עם משפחתו בבית הסמוך. הגישה של ביבי טבעית עד כמה שניתן. בלב הכרמים ניתן למצוא עצי זית עתיקים וגידולים נוספים "כי ככה זה היה במהלך ההיסטוריה כשהמשקים גידלו לתצרוכת העצמית שלהם" מסביר ביבי. היבולים נמוכים מאוד באופן טבעי. הוא נמנע מלבצע פעולות שאמורות לרכז את היין ולהפוך אותו לעוצמתי יותר כמו דילול ירוק, קיטום שריגים, "דימום" וכו'. התסיסות ספונטניות באמצעות שמרי הבר ורובן מתבצעות בחביות פתוחות. היישון מתבצע בחביות ישנות מאוד, חלקן בנות 15 שנה. את התמונה משלימות התוויות המצוירות על ידו ושמות היינות המשקפים אף הם את רוח היקב.
היינות של ביבי:
טסטמאטה ("ראש משוגע") הוא יין הדגל של ביבי גראץ. זהו היין שפרסם אותו בעולם והפך אותו למי שהוא כיום. הוא מופק מענבי סנג'יובזה מגפנים בוגרות במיוחד ומתיישן 18 חודשים בחביות ישנות מאוד. היין מפגין אלגנטיות נפלאה לצד מורכבות יוצאת דופן ומהווה מודל נפלא לסנג'יובזה מזוכך. "אחד הביטויים המקוריים ביותר לסנג'יובזה שתטעמו אי פעם" כתב עליו (על בציר 2013) רוברט פרקר. אל הטסטמאטה מצטרף במשבצת האייקונים של גראץ הקולורה השרירי והיקר אפילו יותר (כ- 500$ לבקבוק) שאינו מיובא לארץ באופן סדיר.
אבל עם כל הכבוד לטסטמאטה הנחשק והיקר, אלו הקאסמאטה ("בית משוגע") הלבן והאדום שמהווים את כרטיס הכניסה לעולם המיוחד של ביבי גראץ. אלו הם יינות טוסקניים צעירים, כייפיים ומהנים ביותר המוצעים במחיר נגיש ונוח. בין לבין נמצאים ה It's a Game המוצלח ויוצא הדופן (מופק מענבי קברנה סוביניון, מרלו וסירה) והסופוקנה די וינסיגלטה המצויין (סנג'יובזה, קולורינו וקניולו) שאינו רחוק באיכותו מיינות הדגל היקרים.
פרטים על היינות של ביבי גראץ באתר שקד ניתן למצוא כאן
על חברת הספנות מ. דיזנגוף בוויקיפדיה קראו כאן
על ה"סקנדלים" של אברהם גראץ אפשר לקרוא כאן
טסטמאטה – יין הדגל שפרסם את ביבי גראץ
